יום שישי, 29 במאי 2009

היום השני בבריסבן


התעוררתי מוקדם יחסית ב- 6:30 והחלטתי להמשיך לנמנם.
ב 7:30 קמתי, תימוס שמעה שהתעוררתי ונתנה לי צמיד צהב - שהצגה שלו בסוכנות נסיעות מקומית (שקרובה ועובדת עם האכסניה) תתן לי גלישה חינם באינטרנט.

החלטתי ללכת לפארק הבוטני. ישבתי שם ליד אחת הבריכות והסתכל
תי על הציפורים. הציפור שבתמונה (Dusky) הצחיקה אותי - הוא רדף וגירש את היונים שהתקרבו לטריטוריה שלו (כנראה).
הוא גם גירש כמה ציפורים מהמין שלו. מה שהצחיק אותי זו הצורה בה הו
א התכונן לתקיפה - הוא הוריד את הראש, העלה את הטוסיק מתח רגל אחת אחורה כאילו התכוון לזינוק - והתחיל לרוץ בטירוף מלווה בציוץ קולני לעבר הציפורים ואחריהם - וזה עבד - הוא השליט טרור על כל הציפורים (פרט ל Ibis הציפורים הלבנות הגדולות שדיי התעלמו ממנו).


כשמשכתי ללכת ראיתי שפיספסתי סיור מודרך שהתחיל לפני כמה דקות, כך שהמשכתי ללכת לטייל, כעבור כמה מטרים ראיתי קבוצה של נשים שנראה היה כאילו הן בסיור. התקרבתי וכשהיה נראה לי שזה אכן הסיור, שאלתי אם אוכל להצטרף. המדריכה - פנסיונרית שמתנדבת להדריך את הסיורים האלה התמקדה בעיקר בעצים (גם אין יותר פרחים בפארק הזה - אתמול ב Roma Street Parkland היו פרחים הרבה יותר מגוונים ויפים).
בכל אופן הבנתי חלק מההסברים. לפי ההסברים, נמצא בפארק עץ המקדמיה ממנו ניצפה האדם הראשון שהוא לא אבוריג'י שאכל אגוז מקדמיה.
לפני כן האגוזים נחשבו רעילים. ב 1858 המפקח על הפארק הבוטני של בריסבן הבחין בילד שאוכל מהאגוזים, וכשראו שלא קורה לו כלום הבינו שהאגוזים אכילים.

כשנגמר הסיור יצאתי מהפארק לחפש סופרמרקט במטרה לחזור ופארק ולאכול כאן (לא רציתי לקנות בבוקר כדי לא לסחוב תיק כבד).
הלכתי שוב לכיון מרכז העיר כי ידעתי שיש שם סופר. בדרך חזרה עצרה אותי ליד חנות ספרים, אישה הודית צעירה, היא החזיקה ספר ביד ושאלה אותי אם אני מכירה יוגה ואם אני רוצה לנסות. אמרתי לה שאני מעשיתי קצת יוגה אך שאני לא מעוניינת כיון שאני עוזבת את העיר מחר.
היא פתחה את הספר בעמוד עם ציור יפיפה שמתאר את גלגל החיים והמוות ושאלה אותי אם התמונה אומרת לי משהו - בשלב זה הבנתי שהיא לא התכוונה ליוגה כפעילות גופנית, אלא על כל התורה מהיוגה שאני מכירה היא חלק ממנה.

הבנתי שהיא מסיונרית ומנסה להפיץ את תורתה - אך המשכתי לשוחח איתה עוד קצת - היא היתה מאוד נחמדה ונהינתי מהשיחה.
היא ביקשה שאקח את הספר - ולמרות שבהתחלה לא רציתי - אני בקושי מרימה את התיק גם ככה, החלטתי לקחת אותו כי סיקרן אותי לראות מה זה הגיתה.

המשכתי ללכת לפארק שם הכנתי לי סלט לתפארת. ניסיתי לקרוא את הספר כשאכלתי אך מהר מאוד התיאשתי ואיבדתי סבלנות.
בסופו של דבר השארתי אותו ב "סיפריה" שבאכסניה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה