יום שבת, 30 במאי 2009


30.05 - בוקר בבריסבן

הלכתי היום לסיבוב אחרון בעיר - רציתי לברר משהו לגבי הטלפון המקומי שקנית וקיוויתי לפגוש שוב את הבחורה ההודית, רציתי להחזיר לה את הספר כי אין סיכוי שאסחב איתו, אך לא מצאתי אותה (בסוף השארתי את הספר באכסניה).

בדרך חזרה לאכסניה מצאתי ריג'לה וכוכבית!! ממש שמחתי לראות מכרים ירוקים למרות שלא התחשק לי לאכול מהם כי הם גדלו באי תנועה סואן במיוחד. מחכה למצוא אותם ועוד באיזורים הכפריים ולאכול אותם בסלט או ברסק ירוק (אני מרגישה חוסר בעלים ירוקים ומפנטזת על רסק)

בכל אופן, כשחזרתי לאכסניה ממש קרוב אליה, הלך בחור צעיר לכיון שלה (ללא תיק) וחשבתי שהוא בטח בדרכו לאכסניה, הוא נראה לי כמו מישהו שמחפש משהו, לא יודע כל כך מה לעשות , ובכלל נראה בודד.

הוא באמת נכנס לאכסניה ואני אחריו, שאלתי אותו אם הוא שוהה באכנסיה ונתתי לו את הצמיד שקיבלתי מתימוס (שנשארו בו עוד מספר דקות גלישה) וכך התחלנו לדבר.
הוא בן 24 מצרפת, שסיים לימודי משפטים. הוא הגיע לבריסבן בדיוק ומחכה לחדר. הוא אמר לי שאני האדם הראשון שהוא מדבר איתו - היה נראה לי שהוא מאוד בודד, אך גם לא מרגיש נח לפתוח בשיחה - וכמובן שמאוד הזדהתי איתו.
בשלב מסויים רציתי לבדוק דוא"ל לפני שאני עוזבת, אז הוא בא אחרי וסתם ישב ליידי (הרגשתי לא נח עם זה, זה לא שהוא עבד מול מחשב, אלא סתם ישב שם...) לא הצלחתי
להתחבר מהמחשב עליו עבדתי אז הלכנו חזרה ללובי לדבר, ואז הוא ביקש שאראה לו את האכסניה מכיוון שהוא רק הגיע. הראתי לו מאיפה עולים לחדרים, באיזור שלילה קודם היה הברביקיו, היתה מסיבה - והוא התפלא ושמח שהוא יכול להכנס למתחם כי זה חלק מהאכסניה, אך איך שהוא נראה לי שהוא לא טיפוס של מסיבות (כמובן שאולי אני טועה). המשכתי להראות לו את המטבח וחדר הטלויזיה.

אני כותבת עליו פשוט כי במידה מסוימת הוא מאוד הזכיר לי אותי, אם כי היה נראה לי שקשה לו עם הלבד יותר מאשר לי, הוא ממש חיפש את החברה ונראה מופחד ובודד.

בכל אופן התקרבה השעה שרציתי לצאת, אז נפרדתי ממנו, הלכתי שוב לקרוא ולענות על אימיילים ויצאתי לדרך.

עזבתי את האכסניה ב 12:30
שוב עם התיק הכבד על הכתפיים, אך הפעם הוצאתי ממנו את הדברים הכבדים אותם אני סוחבת אותם בתוך השקית בד הגדולה שאמא תפרה לי - שזה דיי הצלה. אני צריכה לראות ממה אני יכולה להיפתר.
בעיקרון תחנת הרכבת נמצאת במרחק הליכה של כ 20 דקות, אך לא התחשק לי ללכת עם התיק הגדול - אז הלכתי לתחנת אוטובוס קרובה.
שאלתי שם שתי נשים מבוגרות שהסתכלו בלוח האוטובוסים אם הן יודעות איזה מהאוטובוסים מגיע לתחנת הרכבת (centeral station rwy) - כמה שהשם פשוט וטריוויאלי - הסתבכתי איתו והן לא הבינו אותי בהתחלה (שמתי לב שגם לאוסטרלים קשה להבין למה אני מתכוונת בגלל שאני לא מבטאת נכון את המילים והשמות - זה קרה לי הרבה בארה"ב), כשלבסוף היה נראה שהבינו למה הכוונה הן שמחו להסביר לי ואמרו לי לשאול את הנהג אם הוא עוצר בתחנה שאני צריכה, כשהגיע האטובוס הן ציינו שזה האוטובוס שעלי לקחת. ראיתי שהן עלו אחרי גם. בשלב מסויים אחת מהן באה להגיד לי שעליי לרדת בתחנה הבאה - ומזל שהיא באה כיון שהאוטובוס נסע ברחוב מקביל לזה שבו נמצאת התחנה (אותו כבר הכרתי כי בדקתי מראש לאן עלי להגיע). לולא זה לא הייתי יודעת לרדת במקום.

כשהלכתי לכיון תחנת הרכבת, עצר אותי בחור צעיר (נראה לי אוסטרלי) ושאל אותי איך מגיעים ל city hall!! אמרתי/שאלתי אם הוא מתכוון לזה שנמצא ב rome st' (הגעתי לשם שלשום בטעות בשיטוטים שלי), הוא אמר שכן - אז הוצאתי את המפה הצוקומוקו שאיך שהוא כן אפשר להסתדר איתה ונתתי לו אותה אחרי שהראתי לו איפה אנחנו עכשיו. - זה היה נחמד שהוא פנה אלי (למרות שהיה ברור שאני תיירת עם התיק הענק וכ'ו) ועוד יותר היה נחמד שיכולתי לעזור לו.

תגובה 1:

  1. גדול!
    זה כל כך הזכיר לי את הימים הראשונים שלי באיטליה!
    כמעט כל פרט... איך שהגעתי לאכסניה והיה סגור כי היה צהריים, אז היו לי שעתיים לטייל. אחר כך התארגנתי באכסניה והלכתי לחפש סופר קניתי אוכל והלכתי לאכול בפארק, ואחרי יומיים בטורינו פנה אלי האיטלקי הראשון שביקש הוראות איך להגיע לאנשהו ויכולתי להסביר לו את ההרגשה הזאת אני לא אשכח למרות שהיו עוד הרבה כאלה אחריו אבל את הראשון לא שוכחים :)

    השבמחק