יום רביעי, 27 במאי 2009

רגע לפני...

סידורים אחרונים, הכנסה / הוצאה ואירגון אחרון של התיקים,

ההחלטה להשאיר למעיין את המצלמה כי היא קצת גדולה ותופסת המון מקום בתיק, ובכלל אני יודעת שאני מתעצלת להוציא אותה כל פעם – אני צריכה מצלמה שניכנסת לכיס.

נפרדתי בהמשכים – בבוקר מסיון אח"כ מאמא, בתחנת רכבת מאבא וברכבת ממעיין.
בכל פרידה שכזו הפה מתעוות והקול ניצרד ואוטוטו זולגות דמעות (של שני הצדדים נראה לי) אך אני מחזיקה את עצמי – אני לא אוהבת לבכות בכלל ובחברת אנשים (גם אם משפחה) בפרט.

ברכבת כותבת:
עם הגב לכיוון הנסיעה,
מביטה בנופים מוכרים
נעלמים
ואת מקומם ממלאים געגועים

ובמטוס אשב עם פניי לכיון הטיסה,
לעבר הלא נודע, מוכנה לקלוט כל חוויה
ולקבלה בברכה.

בנתב"ג הכל הולך מהר, החלטה של הרגע האחרון - מביטחון שהתערער: לאסוף את התיק בהונג קונג ולא לשלוח אותו ישירות לבריסבן.

עוברת את הבידוקים – והולכת לשער לעליה למטוס שם מחכה, מחפשת את ההתרגשות ולא מרגישה כזו – זה מוזר, מנסה לזהות מה אני מרגישה והמילה שעולה לי בראש זו אפטיות – אך זו לא מילה מתאימה כי אני לא אפטית אלא פשוט לא מתרגשת.
בעליה למטוס, ב"שרוול" פתאום מרגישה שוב את העיוות בפה, ומרגישה התחלת לחלוחית בעיין – מרגישה עצב (שאני צועדת שם לבד), אך יחד עם זאת מרגישה הערכה גדולה לעצמי – ומחזקת את ההרגשה הזו.

זה נראה לי קצת הזוי, כאילו החלטתי על הטיול הזה, עשיתי את כל הסידורים ועכשיו כשאני בדרך למטוס כאילו מתפלאת ולא מבינה מה אני עושה כאן, שזה באמת קורה.

בשלב זה כאב ראש שליווה אותי מהבוקר (כאב חלש) התחזק (כנראה שכך ההתרגשות באה לידי ביטויי הפעם) אחרי ימים רבים שלא סבלתי מכאבי ראש.
אז הראש כואב ומרגישה עייפות – הולכת לבדוק אם יש שלישיית מושבים ריקים שאוכל לישון בנוחות – שואלת / מבקשת מאחת הדיילות אם יש מקום כזה ואם אפשר לעבור – וכן יש מקום פנוי כך שרוב הטיסה כמעט 8 מתוך 10.5 שעות עוברות עלי בשינה כמעט רגילה ובעזרת חצי אקמול מתעוררת בלי כאב ראש, ועירניית למדיי.

מרגישה רעב וניהנת מארוחת בוקר משובחת של עגבניה מלפפון גואקמולי על פת שמש מלאה טעמים - מאופק (מנסה לפענח אילו..). ומקנחת בחטיפי גרנולת כוסמת – מטלי. - רוצה בהזדמנות חגיגית זו לשוב ולהודות לכם טלי ואופק על הביקור ועל המטעמים שמלווים אותי עד עכשיו.

זהו עוד מעט נוחתים, מרגישה מעודדת יותר עכשיו אני חושבת שחוסר ההתרגשות שלי – שמלווה אותי גם עכשיו זו בעצם שלווה,
אותה שלווה שמלווה אותי עוד מהטיול לקטים האחרון – ומייד נזכרת שהיום בערב מתחיל עוד טיול – שמחה בשביל המשתתפים בטיול ומחכה לראות תמונות.

שציטוט שמצא חן בעניי מהעיתון של אל-על: "כל מסע למרחקים הוא חיפוש אחר משהו, לפעמים לא מוגדר במילים, והדחף והתשוקה משותפים לכל בני האדם שמעיזים לחפש את דרכם בעולם, לבחור יעדים ולפלס בעצמם את המסלול"
עפרה רזנפלד

חשבתי לצאת לטייל בהונג קונג, ביררתי לגבי שמירת חפצים כדי להשאיר את התיק הגדול, שמירה של 3-24 שעות עולה 55$ - יש לי משהוא כמו 6 שעות עד ה checkin אך אני מחליטה שזה יקר מידיי.
כעבור שעתיים מגלה שאלו בעצם 55$ הונג קונגים כלומר זה בערך 27 שקל (לעומת 220~ שחשבתי קודם) אך בשלב זה נראה לי כבר לחוץ מידיי לצאת –אז יושבת ומקלידה את הדברים הנ"ל (כרגע אני שמחה שאני עם המחשב).

עבר בנתיים עוד זמן, מצאתי מקום שאני יכולה להטעין את המחשב ומנצלת את ההזדמנות להעלות את הרשומה.
עכשיו 22:03 ואני נוחתת בבריסבן ב 9:15 אך יש גם הפרשי שעות - אני לא זוכרת כמה שעות הטיסה אך שמחה שזו שוב טיסת לילה ואני שוב עייפה - מקווה לישון טוב כדי להיות רעננה כשאנחת.

פוסט הבא - מאוסטרליה

תגובה 1:

  1. מעריץ מס' 11 ביוני 2009 בשעה 14:02

    התרגשתי איתך!
    אם לא הבצרתי מספיק.. תמונות!! תמונות!! וכמובן לא על חשבון המילים הרהוטות והמדויקות כל כך.
    מעסה את חוט הלב בשמנים כך שלא יכאב.

    השבמחק