15:45 - אני מחכה לוונסה שתבוא לאסוף אותי מתחנת הרכבת ב Ferny Grove. זה שבת והיא נמצאת בקורס ביו-דינאמיק עד ל 16:30.
היא אמרה לי מראש שיש אצלה כרגע זוג wwoofers שאמורים לעזוב ביום שני ולכן הקרוואן תפוס, אך אוכל עדיין לבוא אם לא מפריע לי לישון באוהל. היא גם ציינה שכיוון שאשן באוהל היא לא מצפה ממני לעבוד את ה 4 שעות שהיא מצפה מה wwoofers
שמחתי שמבחינתה זה בסדר לבוא ביום שבת, ובאמת שלא מפריע לי לישון באוהל - אני רק שמחה לעזוב את העיר.
וונסה הגיעה - בחורה צעירה, ג'ינג'ית (ג'ינג'י עדין) ברבע לחמש,
בדרך היא סיפרה לי שיש לה ולדייב (בן זוגה) הופעה היום כך שהם יצאו יותר מאוחר בערב.
כשהגענו ישבו על המרפסת דייב, מאט 3X נורמן (חברי הלהקה - מנגנים ושרים קאנטרי אוסטרלי שמהמעט ששמעתי זה מקסים) זוג ה wwoofers סוניה מגרמניה ודניס מטורכיה, טובי שישן על מאט (אחד מהשלושה), שהיי (shaye) ורובי.
הדבר שהכי מבאס אותי כאן זה שמחשיך ממש מוקדם - ב 17:30 כבר חושך מוחלט (והימים עוברים ככה עוד יותר מהר).
לכן מייד אחרי שהגענו, דייב וונסה נורמן מאט ואנוכי הלכנו להקים את האוהל בו אשן ב 4 לילות הבאים (בנתיים התברר שסוניה ודניס יעזבו רק ביום רביעי ולא שני). זה אוהל ענק (יש בו שני חדרים) והמקום שמתאים לו מרוחק קצת מהבית.
בלילה הראשון היה לי קצת קר, היה לי מיזרון ושמיכה מוונסה, ציפה של שמיכה ושק"ש שלי + בגדים טרמים + החולצה החמה היחידה שלי + מעיל לרגליים.
למחרת וונסה נתנה לי עוד שמיכה וכבר לא היה לי קר יותר.
ביום ראשון נסענו כולנו (וונסה, דייב, 3 הילדים, סוניה דניס ואני) לפסטיבל קהילתי, היו שם כ 8 דוכנים של עבודות יד, עוגות, יין ודבש (מתוצרת עצמית) וכ'ו, היה עוד אוהל מרכזי עם הופעות של שתי מקהלות (ששרו מאוד יפה) ועוד מתחם של סדנאות.
כשהגענו הייתה הופעה של ילדים מחוג טי-קואן-דו והיה נחמד לראות אותם, ולהיזכר בהתרגשות שאוחזת בך כשאתה מופיע כך.
היה מעניין לראות את המפגש החברתי והקהילתי.
קצת על וונסה ודייב,
שניהם עובדים בבית ספר אנתרופוסופי.
דייב הוא מורה למוסיקה וסגן המנהל
וונסה עובדת במשרה חלקית (שלושה ימים בשבוע), היא לומדת הוראה שנה שלישית.
יש להם שלושה ילדים שהיי בת 10 רובי בת 9 וטובי בן 2.
יש לשניהם כרגע עומס עבודה מבית הספר כיון שאלו שבועיים לקראת חופשת החורף בת ה 3 שבועות, סוף סימסטר. הם עובדים עם התלמידים של כיתה יא-יב על מופע (כנראה אצטרף אליהם לראות אותו ביום רביעי), ובנוסף דייב צריך לרשום הערכות על כל התלמידים שלו.
כיוון שאני כותבת את הרשומה הזו בשלבים - בנתיים יצא לי להכיר אותם קצת יותר (בעיקר את וונסה) והם מקסימים.
אני מזהה בהם משהו מאותם הדברים והאיכויות שראיתי ואהבתי באנשים רבים שהכרתי בשנה האחרונה: חיים פשוטים, קהילתיים (אם כי הקהילה כאן מאוד מפוזרת במרחבים הענקיים שיש כאן וכמעט בלתי אפשרי עד בלתי אפשרי להסתדר כאן בלי אוטו)
וונסה סיפרה שהיא ילדה את שהיי וטובי בבית, שהם מעולם לא קיבלו אנטיביוטיקה, לא חוסנו, ששהיי הייתה איתה בחינוך ביתי עד לפני שנתיים.
הם לא משתמשים בכימיכלים כל שהם, וכיוון שהבית פתוח (גם פיזית = הדלתות כל הזמן פתוחות) חיים בו בעלי חיים נוספים למעט אנשים (וונסה הראתה לי לדוגמה צפרדע ירוקה קטנטנה שישבה על אחד מכבלי המחשב).
הבית שלהם הוא בעצם מחסן גדול (מבנה שנמצא כמעט ליד כל בית באיזור ומשמש כמחסן) שהם הוסיפו לו עוד חדר + בנו מרפסת מדק. השירותים מחוץ לבית (במרחק של כ 20 מטר מהבית) - אך אלו שירותים קונבנציונלים ואחד הפרוייקטים העתידיים שלהם הוא לבנות שירותי קומפוסט צמודים לבית, ליד איזור הכביסה (שגם נמצא מיחוץ לבית). המקלחת כרגע ליד המטבח - מאחורי ארונות - ודייב בונה אחת חיצונית מאחורי השירותים
השירותים והמקלחת בתהליכי בנייה מאחוריהם הבית - החלק הימני והירוק זהוא ה"מחסן"
החלק שמאלי זהו החדר שהוסיפו
יש להם גינת ירק, גינת תות שדה + חומוס, הרבה עצי פרי: פאפאיה (שתרנגולי הודו בר, תרנגולות של השכנים ופוסומים אוכלים אותם אם לא קוטפים אותם כשהם מתחילים להצהיב), בננות, פיג'ויה, עץ תות, ועוד - לא הלכתי עדיין לבדוק אילו עוד עצי פרי יש להם. לול תרנגולות ובריכה קטנה של מיים אפורים שמשמשת להשקיית הגינה.
תרנגול הודו נתפס על חם זירת הפשע
לכל בית באיזור יש מיכלי מיים ענקיים לאגירת מיי גשמים כיון שאין כאן מערכת הובלת מיים כמו שיש אצלנו, ויש איסור להטות ולהשתמש במיי נחלים או לחפור בארות.
אז כרגע יש להם שני מיכלים ענקים שכרגע מלאים (השטפונות שהיו לפני כשלושה שבועות סימו תקופת בצורת של חמש שנים - עכשיו כל המאגרים מלאים).
אחד ממכלי המיים
פוסט הבא - מה בעצם אני עושה.
היא אמרה לי מראש שיש אצלה כרגע זוג wwoofers שאמורים לעזוב ביום שני ולכן הקרוואן תפוס, אך אוכל עדיין לבוא אם לא מפריע לי לישון באוהל. היא גם ציינה שכיוון שאשן באוהל היא לא מצפה ממני לעבוד את ה 4 שעות שהיא מצפה מה wwoofers
שמחתי שמבחינתה זה בסדר לבוא ביום שבת, ובאמת שלא מפריע לי לישון באוהל - אני רק שמחה לעזוב את העיר.
וונסה הגיעה - בחורה צעירה, ג'ינג'ית (ג'ינג'י עדין) ברבע לחמש,
בדרך היא סיפרה לי שיש לה ולדייב (בן זוגה) הופעה היום כך שהם יצאו יותר מאוחר בערב.
כשהגענו ישבו על המרפסת דייב, מאט 3X נורמן (חברי הלהקה - מנגנים ושרים קאנטרי אוסטרלי שמהמעט ששמעתי זה מקסים) זוג ה wwoofers סוניה מגרמניה ודניס מטורכיה, טובי שישן על מאט (אחד מהשלושה), שהיי (shaye) ורובי.
הדבר שהכי מבאס אותי כאן זה שמחשיך ממש מוקדם - ב 17:30 כבר חושך מוחלט (והימים עוברים ככה עוד יותר מהר).
לכן מייד אחרי שהגענו, דייב וונסה נורמן מאט ואנוכי הלכנו להקים את האוהל בו אשן ב 4 לילות הבאים (בנתיים התברר שסוניה ודניס יעזבו רק ביום רביעי ולא שני). זה אוהל ענק (יש בו שני חדרים) והמקום שמתאים לו מרוחק קצת מהבית.
בלילה הראשון היה לי קצת קר, היה לי מיזרון ושמיכה מוונסה, ציפה של שמיכה ושק"ש שלי + בגדים טרמים + החולצה החמה היחידה שלי + מעיל לרגליים.
למחרת וונסה נתנה לי עוד שמיכה וכבר לא היה לי קר יותר.
ביום ראשון נסענו כולנו (וונסה, דייב, 3 הילדים, סוניה דניס ואני) לפסטיבל קהילתי, היו שם כ 8 דוכנים של עבודות יד, עוגות, יין ודבש (מתוצרת עצמית) וכ'ו, היה עוד אוהל מרכזי עם הופעות של שתי מקהלות (ששרו מאוד יפה) ועוד מתחם של סדנאות.
כשהגענו הייתה הופעה של ילדים מחוג טי-קואן-דו והיה נחמד לראות אותם, ולהיזכר בהתרגשות שאוחזת בך כשאתה מופיע כך.
היה מעניין לראות את המפגש החברתי והקהילתי.
קצת על וונסה ודייב,
שניהם עובדים בבית ספר אנתרופוסופי.
דייב הוא מורה למוסיקה וסגן המנהל
וונסה עובדת במשרה חלקית (שלושה ימים בשבוע), היא לומדת הוראה שנה שלישית.
יש להם שלושה ילדים שהיי בת 10 רובי בת 9 וטובי בן 2.
יש לשניהם כרגע עומס עבודה מבית הספר כיון שאלו שבועיים לקראת חופשת החורף בת ה 3 שבועות, סוף סימסטר. הם עובדים עם התלמידים של כיתה יא-יב על מופע (כנראה אצטרף אליהם לראות אותו ביום רביעי), ובנוסף דייב צריך לרשום הערכות על כל התלמידים שלו.
כיוון שאני כותבת את הרשומה הזו בשלבים - בנתיים יצא לי להכיר אותם קצת יותר (בעיקר את וונסה) והם מקסימים.
אני מזהה בהם משהו מאותם הדברים והאיכויות שראיתי ואהבתי באנשים רבים שהכרתי בשנה האחרונה: חיים פשוטים, קהילתיים (אם כי הקהילה כאן מאוד מפוזרת במרחבים הענקיים שיש כאן וכמעט בלתי אפשרי עד בלתי אפשרי להסתדר כאן בלי אוטו)
וונסה סיפרה שהיא ילדה את שהיי וטובי בבית, שהם מעולם לא קיבלו אנטיביוטיקה, לא חוסנו, ששהיי הייתה איתה בחינוך ביתי עד לפני שנתיים.
הם לא משתמשים בכימיכלים כל שהם, וכיוון שהבית פתוח (גם פיזית = הדלתות כל הזמן פתוחות) חיים בו בעלי חיים נוספים למעט אנשים (וונסה הראתה לי לדוגמה צפרדע ירוקה קטנטנה שישבה על אחד מכבלי המחשב).
הבית שלהם הוא בעצם מחסן גדול (מבנה שנמצא כמעט ליד כל בית באיזור ומשמש כמחסן) שהם הוסיפו לו עוד חדר + בנו מרפסת מדק. השירותים מחוץ לבית (במרחק של כ 20 מטר מהבית) - אך אלו שירותים קונבנציונלים ואחד הפרוייקטים העתידיים שלהם הוא לבנות שירותי קומפוסט צמודים לבית, ליד איזור הכביסה (שגם נמצא מיחוץ לבית). המקלחת כרגע ליד המטבח - מאחורי ארונות - ודייב בונה אחת חיצונית מאחורי השירותים
השירותים והמקלחת בתהליכי בנייה מאחוריהם הבית - החלק הימני והירוק זהוא ה"מחסן"
החלק שמאלי זהו החדר שהוסיפו
יש להם גינת ירק, גינת תות שדה + חומוס, הרבה עצי פרי: פאפאיה (שתרנגולי הודו בר, תרנגולות של השכנים ופוסומים אוכלים אותם אם לא קוטפים אותם כשהם מתחילים להצהיב), בננות, פיג'ויה, עץ תות, ועוד - לא הלכתי עדיין לבדוק אילו עוד עצי פרי יש להם. לול תרנגולות ובריכה קטנה של מיים אפורים שמשמשת להשקיית הגינה.
תרנגול הודו נתפס על חם זירת הפשע
לכל בית באיזור יש מיכלי מיים ענקיים לאגירת מיי גשמים כיון שאין כאן מערכת הובלת מיים כמו שיש אצלנו, ויש איסור להטות ולהשתמש במיי נחלים או לחפור בארות.
אז כרגע יש להם שני מיכלים ענקים שכרגע מלאים (השטפונות שהיו לפני כשלושה שבועות סימו תקופת בצורת של חמש שנים - עכשיו כל המאגרים מלאים).
אחד ממכלי המיים
פוסט הבא - מה בעצם אני עושה.
תודה דפי על הרשמים והצילומים
השבמחקכיף לקרא וכיף לצפות בתמונות
:)