יום ראשון, 7 ביוני 2009

מה בעצם אני עושה כאן

היום (יום שישי) זו הפעם הראשונה בעצם שנשארתי כאן בוקר שלם לבד.
אתמול וונסה ואני נסענו לאחד השכנים לאסוף חרא של סוסים על מנת לפזר אותו על אחת הערגות בגינת הירק.
חיברנו עגלה נגררת לאוטו ומילינו אותה בחרא (זה ממש לא מסריח, אולי אפילו מריח קצת כמו אדמה, כיון שזה התחיל להתקמפס בשמש).

היום העברתי את הערימה מהעגלה אל הערוגה, למרות שבהתחלה חשבתי שזו תהיה עבודה קשה, ובטח שלא אצליח להעביר את הכול (מבחינה זו שאחרי כמה מריצות שאעביר, אחליט להפסיק ולעשות משהו אחר) אך בסופו של דבר זה לקח לי משהו כמו שעה וחצי עבודה להעביר את הכל.
ולא הרגשתי מאמץ יוצא מגדר הרגיל - הגוף לא כאב, לא נתפסו שרירים... נראה כאילו הגוף הסתגל מהר מאוד לעבודה מסוג זה (אתמול לדוגמא כשאספנו את החרא - הידיים כאבו לי מהעבודה עם הקילשון)

הערוגה לפני ערמת החרא שאני הולת להעביר

הערוגה אחרי

הדבר הגדול הנוסף שעשינו כאן היה לכסות ברשת את גינת הירק כדי למנוע מתרנגולי ההודו להכנס ולאכול את כל מה ששותלים.
עשינו את זה וונסה, דניס, סוניה ואני. ביום הראשון ניסרנו וחיברנו קרשים עם חור בקצה העליון שלהם, ב 10 מקומות מסביב לגינה. השחלנו תיל, כך שהקיף את כל הגינה. במרכז הגינה דייב וונסה מיקמו סנדה ענקית (בעובייה ובגובהה) ואליה משכנו 10 חוטי תיל (תיל מכל קרש).
ובזה ייצרנו את ה"שלד" שעליו תשב הרשת.
את העבודה הזו עשינו בהפסקות כיון שזה היה יום גשום. (הכוונה ביום גשום זה שיש כמה שעות של שמיים כחולים עם כמה עננים לבנים - טמפרטורות נעימות ואפילו קצת חם, ואז פתאום מגיעים עננים שחורים - הטמפרטורות יורדות ויורד גשם חזק, ושוב השמיים מתבהרים)

למחרת פרסנו את הרשת מעל הגינה - דבר ראשון היה להעלות את הרשת על חוטי התיל - עשינו זאת ע"י יצירת קשר מקצה הרשת (כדי ליצור משקולת) וחיברנו אל הקשר הזה חבל שנוכל למשוך את הרשת למטה. זרקנו את הקשר מעל חוט התיל הראשון (שבהיקף הגינה) ואז מעל 5 חוטי תיל, אחר כך נעזרנו במקלות במבוק כדי לפרוס את הרשת מעל חוטי התיל - סיימנו חצי גינה ושוב הפסקת גשם.
וכך עשינו גם לחצי השני.

אפשר לראות את חוטי התיל וונסה, סוניה ודניס
בין הטיפות פורסים את הרשת


הרשת מתוחה על 5 חוטי תיל

בגמר העבודה, הרשת מכסה את כל הגינה


זה היה מרגש לעשות את זה - להפוך חזון כל שהוא למציאות - בהתחלה כשוונסה אמרה שהיא רוצה לכסות את הגינה ברשת זה נראה לי בלתי אפשרי, גם כשמתחנו את חוטי התיל, שאלתי את עצמי אם הם יחזיקו את הרשת, כשהעברנו את הרשת מתיל לתיל התפלאתי כל פעם שהם החזיקו מעמד (ובאמת תיל אחד נקרע כשזרקנו את הרשת מעליו).
בכל אופן היה סיפוק עצום לראות את הגינה מכוסה.
זה איפשר לוונסה ולי לשתול כעבור כמה ימים תפוחי אדמה, שתילי סלק זעירים ואפונה (שבנתיים תרנגולי ההודו אכלו כיון שהיתה פירצה ברשת (היא החליקה קצת) והם נכנסו לגינה לחגוג

כל בבוקר אני מאכילה את התרנגולות בכל ה"פסולת" האורגנית שמצטברת במהלך יום האתמול.

עישבתי הרבה בגינת הירק, בעיקר הצמח שבתמונה (שרשמתי לעצמי לבדוק מהו ואני לא מגיע לזה) שמתפשט מהר מאוד ע"י הזרעים הדביקים שלו.

אתמול שתלנו ראשי אננס, וחתכנו אשכול בננות אותו תלינו במרפסת כדי שיצהיב - אם הוא יצהיב על העץ - הפוסומים יוכלו אותם, אם כי במרפסת גם יש חשש כזה ויש גם עכברים - אך זה נגיש יותר ואפשר לראות אותם ולגרש אותם.

אני גם עוזרת ברחיצת כלים, ואחראית על הכנת הסלט ואכילת רובו :).

באחד הימים הגשומים שאי אפשר היה לעבוד בחוץ - ניקיתי קצת חלונות, והתחלתי לצבוע את המסדרון (שזה בעצם דיקט עץ שמחלק את חלל הבית לחדרים)

אתמול (יום שבת) דייב נסע להופעה, וונסה היתה מאוד עייפה אז הצעתי לטובי ללכת לטיול (לאחד השכנים יש אלפקות - אז חשבתי שנלך לשם למרות שבסוף לא הגענו, החלטתי לחזור כי טובי לא רצה לחבוש את הכובע (סיפור ארוך...)) כדי לאפשר לה לנוח קצת.

מנסה לעייף את טובי בקפיצות צפרדע והליכת דב - אך הוא רצה שאעשה יחד איתו כך שברור מי בסוף עייף את מי.


זהו אני נהנת מכל מה שאני עושה (כולל רחיצת הכלים) - כיוון שאין לי שום דבר אחר על הראש ,כלומר עבודה, ואני לא חושבת ומחשבת כל הזמן כמה זמן פנוי יש לי (עם המון דברים שאני רוצה לעשות בו) עד שאני צריכה ללכת לשון כדי שאוכל לקום למחרת, ובכלל שאין משימות מהעבודה שנכנסות למחשבה כל הזמן - מה אני צריכה לעשות, מה לא עשיתי נכון ואני צריכה לשנות גישה וכ'ו.
כשהעברתי את ערימת החרא לדוגמא, כשהעמסתי את המריצה והזעתי קצת, הרגשתי את ליטוף הרוח (וחשבתי עליך טלי ב. - על מה שכתבת), איזו מוזיקה היא יוצרת, איך העלים מתנועעים איתה, הקשבתי לציפורים, הירחתי את האדמה - זה היה קסום.

תגובה 1:

  1. איזה יופי!
    נראה שהצמח בתמונה זה דו-שן. גם אצלי הוא צומח בשפע..
    רוצים לראות את הכותבת הביישנית בתמונות!!

    השבמחק